חיים הרצוג1918-1997

סיפור חיים 1918-1997

שבעה פרקים בחייו של אדם אחד

מבית הרב בבלפסט ובדבלין, דרך מלחמת העולם, המודיעין והרדיו, ועד הדוכן באו"ם ובית הנשיא. גללו, והסיפור ייפתח לפניכם.

פרק ראשון 1918-1939

מבלפסט ודבלין אל ירושלים

עם אמו, הרבנית שרה הרצוג. בלפסט, 1919

הוא נולד בבלפסט ב-17 בספטמבר 1918, בנו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג - לימים הרב הראשי של אירלנד, ואחר כך הרב הראשי לארץ ישראל.

את ילדותו עשה בדבלין. ב-1935, בגיל 16, עלה לארץ ישראל, ובימי המאורעות הצטרף להגנה. משם יצא ללונדון ללמוד משפטים, והוסמך לעריכת דין.

בסיום לימודי המשפטים בלונדון
קצין בצבא הבריטי, 1944

פרק שני 1939-1945

במדים, נגד הנאצים

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי. הוא נחת בנורמנדי, לחם בשריון ושירת כקצין מודיעין במסע אל לב גרמניה.

הוא ראה את המחנות. ובמאי 1945 היה בין מי שזיהו את היינריך הימלר, מראשי המשטר הנאצי, אחרי שנלכד.

מה שראה שם, לא שכח לעולם.

עם אמו, 1945
אלוף משנה, נספח צבאי בוושינגטון. 1950

פרק שלישי 1948-1962

העיניים של המדינה

במלחמת העצמאות לחם בקרבות לטרון. אחר כך עמד פעמיים בראש אגף המודיעין של צה"ל, ב-1948-1950 וב-1959-1962, ובין לבין שירת כנספח הצבאי בוושינגטון.

הוא בנה את הדרך שבה ישראל מבינה את אויביה: לא לנחש - לדעת. ב-1962 השתחרר בדרגת אלוף.

פרק רביעי 1967

הקול

מאי 1967. ימי ההמתנה. המדינה עוצרת את נשימתה, ובכל ערב, ברדיו, נשמע קול אחד - שקט, מנומק, בטוח. הוא לא צועק ולא מבטיח. הוא מסביר. ומיליון איש ששומעים אותו נושמים שוב.

עם דוד בן-גוריון בכותל המערבי, יולי 1967

כפרשן הצבאי של "קול ישראל" בימי ההמתנה ומלחמת ששת הימים, הפך לקול שהרגיע אומה שלמה. בתום המלחמה מונה למושל הצבאי הראשון של יהודה ושומרון.

פרק חמישי 1975

פיסת נייר

ב-1975 מונה לשגריר ישראל באו"ם. ב-10 בנובמבר, ביום השנה לליל הבדולח, עמדה העצרת הכללית להצביע על החלטה 3379, שקבעה כי הציונות היא גזענות. הרצוג עלה לדוכן.

"עבורנו, העם היהודי, החלטה זו, המבוססת על שנאה, שקר ויהירות, נטולה כל ערך מוסרי או משפטי."

"עבורנו, העם היהודי, זו אינה אלא פיסת נייר - וכך נתייחס אליה."

16 בדצמבר 1991. בעודו נשיא המדינה, העצרת הכללית ביטלה את ההחלטה.

מתוך נאומו בעצרת הכללית, 10 בנובמבר 1975 (תרגום חופשי)

פרק שישי 1983-1993

הנשיא של כולם

במרץ 1983 בחרה בו הכנסת לנשיא המדינה השישי, וב-1988 בחרה בו שוב. עשר שנים פתח את בית הנשיא לכל חלקי החברה, ייצג את ישראל בעולם, והיה הנשיא הישראלי הראשון שיצא לביקור ממלכתי בגרמניה.

בשכונת התקווה, 1983
לחם ומלח אצל העדה השומרונית, 1984
נר ראשון של חנוכה בבית הנשיא, 1985
עם הנשיא רייגן בבית הלבן, נובמבר 1987
עם מרגרט תאצ'ר בבית הנשיא, 1986
בסוללת הפטריוט, מלחמת המפרץ 1991
עם אורה הרצוג בסוכת בית הנשיא, 1992
סקירת משמר כבוד, ירושלים 1986
אבן ירושלמית שהניח באושוויץ

פרק שביעי מורשת

ומכאובי נגדי תמיד

תהלים ל"ח, י"ח - הכתובת על האבן

הוא עבר את המאה העשרים מבפנים: ממלחמה בנאצים ועד בית הנשיא. כתב את תולדות מלחמות ישראל, ייסד משרד עורכי דין, ושימש קול שקול של מדינה שלמה. הוא הלך לעולמו ב-17 באפריל 1997, ונקבר בהר הרצל.

חתימתו של חיים הרצוג

1918-1997

יהי זכרו ברוך